עוד סיבוב דמים לא נחוץ, או – הדם של מי ירוק יותר

אז החלטנו להכנס בהם.
ביממה הראשונה הרגנו קרוב ל 300 איש ואני מעריך את מניין האזרחים ההרוגים כחצי מזה.
התגובות בבלוגיה מתארות מנעד של “מגיע להם”, “כולם חמאסניקים”, “אפילו המצרים אמרו להם להפסיק” ו”מוות לערבושים”.
עדיין, אף אחד לא מאמין שהמתקפה תעצור את ירי הקאסמים. הפאשיזם הישראלי כל כך להוט לנקמה, שהוא מאבד את העשתונות לחלוטין.
ובינתיים, על תמונות נפגעים מעזה מגיבים הישראלים בחוסר אמון. ספרתי כבר כמה תגובות בנוסח “הדם נראה חשוד” וגם “זה בטח צבע לצרכי תעמולה”.
אני קורא המום. האם הישראלים שכל כך ביקשו דם מתקשים לזהות אותו נשפך? או אולי הם ציפו לדם בצבע ‘האחר’, לדם הירוק או השקוף של הערבושים.
מרתיח כמה ברור שהפסקנו סופית לראות בהם בני אדם, ואנחנו מצפים מהם להתפוגג באפקט אנימציה נוח לעיכול.
יש שם בני אדם שמתים, לפחות מאה על כל אחד שלנו.
רק אולמרט וברק מחככים ידיים בתחושת שביעות רצון. מצב העבודה בסקרים כבר מזמן לא היה טוב כל כך, ואולי אפילו ידחו את הבחירות לרגל המערכה, שלדברי אולמרט, רוה”מ על זמן שאול, תערך עוד זמן מה.
ובזמן שאהוד ואהוד יכולים רק להרויח, היחידים שיכולים להפסיד מזה זה אנחנו, תושבי ישראל, שנגררים לעוד סבב בעימות הדמים האינסופי.